_ _ _ _____ ___ __ __ _(_) | _(_)___ / ( _ ) / /_ ___ ___ _ __ ___ \ \ /\ / / | |/ / | |_ \ / _ \| '_ \ / __/ _ \| '_ ` _ \ \ V V /| | <| |___) | (_) | (_) | (_| (_) | | | | | | \_/\_/ |_|_|\_\_|____/ \___/ \___(_)___\___/|_| |_| |_|
כלים וכלי נשק מגדלניים, אברי דה לה מדלן | |
אזור גאוגרפי | בתחילה רק דרום-מערב צרפת, אחר-כך חצי האי האיברי ומרכז אירופה |
---|---|
אתרים עיקריים | מערת אלטאמירה, מערת לאסקו, גנרסדורף |
תקופה | התקופה הפלאוליתית העליונה |
טווח תאריכים | 20,000 – 14,000 שנים לפני זמננו |
תרבות קודמת | התרבות הסולוטרנית |
תרבות הבאה | התרבות האזילית |
מפת התפוצה של אתרי התרבות המגדלנית | |
התרבות המגדלנית (מצרפתית: Magdalénien) היא תרבות פרהיסטורית של ציידים-לקטים בני מיננו (הומו ספיינס) מהתקופה הפלאוליתית העליונה, שהתקיימה במרכז ובמערב אירופה בשלהי עידן הקרח האחרון. לפי תיארוך פחמן-14 מכויל, גיל התרבות 20,000 עד 14,000 שנים לפני זמננו (18,000 עד 12,000 לפני הספירה).
את השם לתרבות טבע הארכאולוג הצרפתי גבריאל דה מורטיה ב-1869 בעקבות המחקרים באתר הארכאולוגי שבמחסה הסלע של אברי דה לה מדלן (צר') השוכן בעמק וזר בקומונה טורסק (צר') במחוז דורדון בדרום-מערב צרפת. הגאולוג והאנתרופולוג הצרפתי אדואר לארטה (צר') והאספן האנגלי הנרי כריסטי (אנ') כינו במקור את התקופה L'âge du renne (עידן איילי-הצפון). הם ערכו את החפירות השיטתיות הראשוניות של המיקום המייצג לה מדלן, ופרסמו את התוצאות בשנת 1875.
תקופת התרבות המגדלנית קשורה לציידי אייל הצפון, אם כי באתרים מגדלניים יש עדויות נרחבות לציד אייל אציל, סוס הבר, ויונקים גדולים אחרים שחיו באירופה לקראת סוף עידן הקרח האחרון. תפוצת אתרי התרבות מפורטוגל במערב ועד לפולין במזרח. זוהי התקופה השלישית של מערכת הכרונולוגיה של המערות של גבריאל דה מורטיה, המתאימה בערך לפליסטוקן העליון (אנ'). מלבד לה מדלן, האתרים הראשוניים של התקופה הם: לז איזי (צר'), לוז'רי באס (צר') וגורז' ד'אנפר (Gorges d'Enfer) בדורדון ומערת פלאקר (צר') בשראנט ומקומות נוספים בדרום-מערב צרפת.
השלבים העתיקים יותר של התרבות המגדלנית מוגבלים לדרום-מערב צרפת. אזור התרבות המגדלנית התפשט במרכז אירופה רק בשלב IV, מסביבות 15,300 שנים לפני זמננו.
אתר הגילוי העתיק ביותר של התרבות המגדלנית בדרום גרמניה נמצא ליד מונצינגן (Munzingen), שהממצאים בו תוארכו בעזרת תיארוך פחמן-14, בממוצע סביב 15,000 לפני זמננו.
התקופה הפלאוליתית העליונה, היא התקופה של האדם המודרני באירופה (כונה בעבר אדם קרו-מניון). חלוקת התקופה מוגדרת במחקר המודרני לפי כלי הצור והעצם שיוצרו:
בשנת 1912 הציע הכומר והארכאולוג הצרפתי אנרי בריי חלוקה לשתי תקופות על בסיס אתר התרבות המגדלנית מהדורדון:
שלבים I – II קיימים רק בדרום-מערב צרפת.
החלוקה הנוכחית לשלוש תקופות היא שילוב של הסיווג הישן של חודים של כלי נשק ונתונים רדיומטריים חדשים. המתאם של התקופה המגדלנית התיכונה עם דרגה IV תואם את הפרשנות העדכנית יותר, בעוד שהגישה הישנה יותר כוללת את סוף שלב III ואת שלב IV.
התרבות המגדלנית התפתחה לאחר התרבות הסולוטרנית והוחלפה על ידי התרבות האזילית (אנ'). באיטליה מכונה התרבות "אפיגראווטיה" (epigravettia).
התרבות המגדלנית התפתחה בשלב הסופי של עידן הקרח האחרון (התקרחות וירם (אנ')), שבסופו בערך 12,700 לפני הספירה החלה יריעת הקרח להתמוסס. גבול התפוצה הדרומי של ערבת הטונדרה במרכז אירופה טיפס בהדרגה צפונה. היערות הדלילים הראשונים צצו לאורך הדנובה ובדרום צרפת. שדר משולשל (Betula pendula), מחטניים ושיחים של אגוזי לוז. היער שהתחיל בהדרגה לשגשג במרכז אירופה אילץ את בעלי החיים והציידים ללכת בעקבות הטונדרה הנסוגה לצפון. עולם החי כלל סוסי בר, איילים, אייל הצפון, אייל הכרמל, שור הבר, ביזון אירופי, אריה מערות, דוב חום וזאבים.
תקופת התרבות המגדלנית התחתונה הייתה ברובה קרה מאוד, למעט התחממות הביניים של לאסקו (Lascaux interstadial, בין 19,000 ל-18,000 לפנה"ס). בתחילת תקופת התרבות המגדלנית התיכונה היה עדיין קר, אך היא הסתיימה במזג אוויר חמים ולח, שגרם להשלכות האקולוגיות שתוארו לעיל (היעלמות עולם החי של הערבה הקרה הקודמת, למשל אנטילופה מסוג סאיגה). בתקופת התרבות המגדלנית העליונה הקור חזר לזמן קצר, אך לבסוף פינה את מקומו להתחממות שהביאה להיעלמות מוחלטת של הממותה והקרנף הצמרירי ולנדידה צפונה של אייל הצפון.
התרבות המגדלנית התאפיינה בתעשיות להבים, וביניהן גם הניסיונות הראשונים ליצירת מיקרוליתים, שהפכו למאפיינים של התקופה המזוליתית. כלי האבן הבולט ביותר הוא בבירור נקר דיהדראלי (Burin Dièdre, הקצה הפעיל מותז משני הכיוונים במקום אחד כמו בנקר "רגיל" עם חתך בצורת יהלום). ה-raclette (מצרפתית נתז קטן עם שברור זקוף) שנשכח מאז התרבות המוסטרית הופיע שוב. חידושים בתרבות המגדלנית הם מקדחים מרובים, מיקרולית אמיתי (למשל בצורת משולש שווה-צלעות), סוג חדש של להבון בעל גב עם חתך מעגלי, שהקדים את החודים מהתרבות האזליאנית, נקר דמוי מקור תוכי וחודים מחורצים.
חודים מצור כמעט ואינם קיימים, במקום זאת הם הוחלפו בסוגים רבים של חודי חנית העשויים מעצם, הנבדלים זה מזה בעיצוב הבסיס שלהם: חריץ בודד, חריץ כפול, חרוטי, דמוי להב חנית, לפעמים עם חריצים או מעוטר בחריתות שונות. מוטות חצי עגולים ומוטות מחוררים (מקושטים לעיתים קרובות) נפוצים מאוד. לראשונה מופיעים קרסי דיג, מטילי חניתות וצלצלים שונים.
ניתן לאפיין את השלבים הפרטניים של התרבות המגדלנית באמצעות הכלים האופייניים לכל שלב, כדלקמן (מסוף התקופה כלפי תחילתה):
התגליות והממצאים מאתר גנרסדורף (גר') במדינת ריינלנד-פפאלץ במערב גרמניה שנחקר לעומק חושפים במיוחד את אורח החיים בתקופת התרבות המגדלנית העליונה. התושבים הקדומים הקימו אוהלים בקוטר של עד שמונה מטרים. מיני הטרף הבולטים שמהם ניזונו היו אייל הצפון והסוס. הבישול התרחש בבורות ברצפה, שכוסו בעור או בקיבות של בעלי חיים. בבורות אלה הונחו אבנים שחוממו במדורה שהביאו את הנוזל לרתיחה. שקעים על לוחות צפחה עבים, בהם הונח שומן מן החי ופתילה, שימשו כמנורות. המטיט (מינרל אדום של תחמוצת ברזל) שימש לצביעה וכנראה גם לציור גוף.
מטילי חניתות וצלצלים שימשו כנשק ציד, איתם ניתן היה להגיע למרחקים של עד 140 מטר. הציידים עקבו אחר עדרי איילי הצפון וסוסי הבר בהגירה העונתית שלהם וניסו ללכוד אותם בעמקים הולכים וצרים. במקומות כאלה נמצאו לעיתים מאות שלדים של בעלי החיים שניצודו.
תכשיטים מקונכיות שמקורם בים התיכון או באוקיינוס האטלנטי, מוכיחים כי כבר היה אז סחר נרחב. בתקופת התרבות המגדלנית התפתח ביטוי אמנותי חדש ויוצא דופן: פריחתם של ציורי הסלע, סלעים מפוסלים, אמנות הציור באמצעות חיתוכים בעץ, תכשיטים, כלי נגינה והתענגות בולטת על שימוש בעיטורים. "הכל עוטר, כולל כלי נשק וציוד; זה נכון במיוחד, למשל, למוטות מחוררים ומטילי חניתות".
עצמות אנושיות מתקופת התרבות המגדלנית מופיעות לרוב עם סימנים של חתכים ושבירה, תואמים לפעילות של קניבליזם, כולל אכילת הבשר ומח העצם. חלק מהגולגולות נוקו מרקמות רכות, ואז הוסרו אזורי הפנים, כאשר יתרת קופסת המוח עברה ליטוש, אולי כדי להפוך את הקצוות השבורים לחדים פחות. פעילות אחרונה זו נועדה אולי כדי לעצב גולגולות לייצור גביעים מגולגולות (אנ').
כלי האבן של התרבות המגדלנית נוצרו ברובם מהצורה הבסיסית של להב. להבונים בעלי גב שחודיהם מחורצים הם טיפוסיים. raclette (מצרפתית נתז קטן עם שברור זקוף) קצרים, מקרצפים בעלי להבים, חרטים, חודים ומקדחים עדינים, כמו גם חתיכות סדוקות, שימשו בעיקר לעיבוד עצמות, קרניים ושנהב. אלפרד רוסט (אנ') מצא מה שכינה "חותכי חגורות" במהלך חפירותיו במיינדורף (Meiendorf). אלה הם חתיכות קרני איילים עם חריץ רציף, בו הוכנסו חודים או להבים. עור נחתך ככל הנראה לצורות עם החודים. מכאן הכינוי שנבחר על ידי רוסט. במהלך החפירות נמצאו גם צלצלים מקרניים של איילי הצפון.
מתקופה זו גילו ציורים של כלבי ים, דגים, איילים, ממותות ויצורים אחרים מגולפים או חרותים באופן גס על עצמות, קרני איילים ושיניים של בעלי חיים.
בין יצירות האמנות של התרבות המגדלנית: ממותה שנחרתה בשבר של שנהב שלה, פגיון מקרן של אייל הצפון, עם ידית בצורת אייל; דוב מערות שנחרת על חתיכת צפחה שטוחה; כלב ים על שן דוב; דג מצויר על קרן אייל הצפון; ותמונה שלמה, גם היא על קרן של אייל הצפון, שבה מצוירים סוסים, שור הבר, עצים ונחש הנושך את רגלו של אדם. האיש ערום, ויחד עם הנחש נראה כי הציור מתאר אקלים חם למרות נוכחות איילי הצפון.
דוגמאות לאמנות על חפצים כוללות מוטות, צלמיות וחודי חנית חרותים וכן פריטי קישוט אישיים הכוללים קונכיות ים, שיני אוכלי בשר מחוררים (ככל הנראה תליונים), ומאובנים.
אתרי מערות כמו מערת לאסקו מכילים את הדוגמאות הידועות ביותר לאמנות המערות מתקופת התרבות המגדלנית התחתונה, אם כי חלק מהחוקרים מתארכים את ציורי המערות באתר מוקדם יותר, לתרבות הסולוטרנית, או אפילו מוקדם עוד יותר. האתר של מערת אלטאמירה בספרד, עם המקבץ הנרחב והמגוון של חפצים מעוטרים, הוצע כאתר כינוס בו התקבצו קבוצות של ציידים-לקטים מגדלניים.
בתקופת התרבות המגדלנית העליונה היו צלמיות ונוס מסוגננות מג'ט (אנ') או עצמות, הקרויות על שם אתר גנרסדורף, אך גם בפיטרספלס (Petersfels) בבאדן-וירטמברג או במונרוז (Monruz) ליד נאשטל.
צרפת:
חצי האי האיברי:
גרמניה:
אוסטריה:
צ'כיה
{{cite journal}}
: (עזרה){{cite journal}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)